רוסמן ואח' נ' פרסקל בע"מ ואח'

החלטה

לפניי בקשת התובעים למתן צו לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים מסויימים המאוזכרים בבקשה ומתן מענה משלים לשאלון.

ביסוד התביעה ניצב מיזם מסויים, המשותף לתובעים ולנתבע 3, אשר במסגרתו הוקמו הנתבעת 1 והנתבעת 2. המיזם נוסד על מנת לפתח את הרעיון של יצירת "כסף אינטרנטי בטוח" תוך שימוש בטכנולוגיה של "כרטיס חכם".

בין היתר, נטען בתביעה, כי זכויות החתימה בנתבעת 1 הוקנו, באופן שווה, לכל אחד מהיזמים, כך שחתימתו של כל אחד מהם, בצירוף חותמת החברה, מחייבים את הנתבעת 1.

בשלב מסויים, החלה היזמות לפתח תחום חדש- Debit Cards , שהם כרטיסי קנייה אשר סכום הקנייה בהם שולם מראש, כדוגמת כרטיסי אשראי, אך המצויים ביתרה חיובית, ותפוצתם רחבה יותר.

בכתב התביעה מתוארים הגורמים השונים שהועסקו בנתבעות 1 ו- 2 וכן גורמים (וביניהם התובעים) שהסתיימה העסקתם במסגרת המיזם. מנוסח הדברים בתביעה מתקבל הרושם, כי סיום עבודתם של התובעים במיזם נבע, לפחות באופן עקיף, מהחלטות שהתקבלו, ללא הסכמתם, לגבי אופן ניהול החברה, ולגבי מינויו של מר דן קראוט לנשיא הנתבעת 2 (מר קראוט תיפקד עד לאותו מועד כסמנכ"ל התפעול). התובעים טוענים, כי מינויו של מר קראוט כנשיא הנתבעת 2 מעולם לא הובאה להצבעה בפורום היזמים ואף לא הובאה לאישור הדירקטוריון בצורה מסודרת.

התובעים טוענים, כי נודע להם, שבכוונת הנתבעת 2 למכור את כרטיס המתנה וכרטיס החיוב, שהם כל נכסיה של הנתבעת 1. בנוסף, נודע לתובעים, כי נחתם מכתב כוונות בין הנתבעת 1 לבין רוכשים למוצר כרטיס המתנה, והחוזה עתיד להיחתם ביום 20/12/08. לטענתם, מדובר בעסקה הכוללת את כל הטכנולוגיה, הציוד, הלקוחות והסודות המסחריים, ולאחריה לא יוותר דבר מהמוצר המקורי של היזמות.

התובעים מציינים, כי במועד הגשת התביעה, כל אחד מהיזמים, לרבות הנתבע 3, מחזיק בכ-3% מסך הון המניות המונפק של החברה.

התובעים טוענים, כי הנתבעים פועלים בניגוד להסכם המייסדים וללא אישור דירקטוריון הנתבעות 1 ו- 2, וכי הם מערבים נכסים ופועלים להברחתם, מבצעים עסקה עם בעל עניין בחברה (מר אודי שטייגמן, חבר דירקטוריון הנתבעת), והתנהלותם מהווה קיפוח בעלי מניות וחוסר תום לב.

לאור זאת, עותרים התובעים למתן צווי עשה או צווי מניעה שיבטיחו את פעילותן החוקית של הנתבעות 1 ו- 2, לפי מסמכי היסוד שלהן ולפי התחייבויותיהן, וכן יבטיחו את הסרת הקיפוח של בעלי המניות של הנתבעת 2, ובכללם התובעים.

בנוסף, עותרים התובעים למתן צו מניעה קבוע אשר יאסור על הנתבעים או מי מהם לבצע כל דיספוזיציה בנכסיה של הנתבעת 1, ובכלל זאת הציוד, הטכנולוגיה, הסודות המסחריים והקניין הרוחני שלה, וכן צו מכח סעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות") שיחייב את הנתבעת 2 או רוב בעלי המניות בה לרכוש את מניותיהם וכל זכויותיהם של התובעים בה. התובעים טוענים, כי שווי המניות של כל אחד מהם בנתבעת 2 הוא 2,317,800₪. לחלופין, טוענים התובעים כי על הנתבעים לרכוש את מניותיהם בהתאם לשווי שייקבע על ידי בית המשפט.

התובעים מוסיפים וטוענים, כי השווי המעוגן בהסכם האופציה מגלם סכום מינימלי, שהיה מקובל על התובע 1 בעבר, לצרכי פשרה בלבד, וזהו הסכום לו היה זכאי התובע 2, ככל שהאופציה היתה ממומשת.

כן עותרים התובעים לחייב את הנתבעים בסעד כספי בסך 3,200,000 ₪ .

במסגרת הבקשה הנוכחית, כאמור, עותרים התובעים לחייב את הנתבעים בהשלמת הליכי הגילוי ובמתן מענה משלים לשאלון, וזאת תוך התמקדות במסמכים שגילויים נדרש ובשאלות שעליהן נדרש מענה משלים.

בתגובתם, טוענים הנתבעים, כי התובעים עצמם נמנעו מהשלמת ההליכים המקדמיים. לעצם העניין, מתייחסים הנתבעים, באופן ממוקד, למסמכים ולשאלות המאוזכרים בבקשה, ומסבירים, מדוע, לשיטתם, אין הצדקה בגילויים ובמתן מענה משלים להן.

העקרונות הרלוונטיים לגילוי מסמכים ומתן מענה לשאלון ידועים. ראו, לאחרונה, ת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 9469-04-10 כנפי נ' אמיתי (6/7/11):

"התנאים שנקבעו בחקיקה ובפסיקה למתן צו להשיב על שאלון ולגילוי מסמכים מתמצים בשניים: רלוונטיות והגינות. ראו: תקנה 120(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן-התקנות) ("כדי לאפשר דיון הוגן"); תקנה 107 לתקנות ("והרשות לא תינתן אלא לשאלות שהן לעניין הנדון"); אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 188-189 , 200-201, והפסיקה המובאת שם.

הרלוונטיות תלויה במידת האור, שהמסמך שגילויו מבוקש או השאלה שנדרש להשיב עליה, עשויים לשפוך על המחלוקת שבין הצדדים, כאשר ההכרעה בשאלת הרלוונטיות מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט, שיפעיל שכל ישר לפי נסיבותיו המיוחדותהמקרה שבפניו (יצחק עמית, "קבילות, סודיות, חסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי-ניסיון להשלטת סדר", ספר אורי קיטאי, עמ' 248, בעמ' 250). במסגרת שיקול הדעת שיש לבית המשפט במתן צו לשאלונים ולגילוי מסמכים, רשאי הוא לשקול גם אם הגילוי לא יכביד על הצד המגלה במידה בלתי סבירה בנסיבות העניין, או שיהא בו משום לחץ בלתי הוגן עליו (בג"צ 7793/05 אוניברסיטת בר-אילן נ' בית הדין הארצי לעבודה ירושלים, 2011)".

(ראו גם: ת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 1013-08 מרקו נ' גולדיאל בע"מ (11/7/11); ת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 1994-07 לב נ' תכשיטי ר.א.ן גוב בע"מ (8/7/10)).

דרישת הרלוונטיות פורשה בפסיקה באופן מרחיב, כך שחובת הגילוי חלה גם על מסמכים, אשר התועלת שלהם להליך השיפוטי היא עקיפה, והיא קיימת גם אם מסמכים אלה אינם קבילים בהליך עצמו. בנוסף, ניתן לבקש צו גילוי מסמכים ספציפי בנוגע לסוגי מסמכים, בכפוף להוכחת הרלוונטיות של סוג המסמכים שגילויו מבוקש (ת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 2658-07 מ.ש.ל. בית השקעות בע"מ נ' נויברגר (27/10/10) והאסמכתאות המאוזכרות שם).